התחושה הזו התחדדה עוד יותר כשנולד הבן השני שלי.

הוא נולד בינואר, חודש לפני הזמן, "סתם כי בא לו", לידת ואקום, לא נתנו לי אותו מיד עם הלידה, לא היה הבכי שכל כך חיכיתי לו, הוא נולד קטנטן, סגלגל ומתוק ביותר. הוא לא ידע לינוק, ירד מאד במשקל ואף אחד לא הסכים להחליף לו חיתול או בכלל להחזיק אותו במשך תקופה יחסית ארוכה. בילינו כחודש בשגרה של בדיקות, שקילות וכיו"ב, אחר-כך היה לנו ניתוח בקע חירום ובקיצור.... היתה חופשת לידה מאד "מעניינת". אני זוכרת את עצמי יושבת בימים של חורף קר עם תינוק שלא מישיר אלי מבט, לא מחייך, ממעט לזוז. קיבלתי על עצמי את ההבנה שמשהו לא לגמרי בסדר והתחלתי לעבוד כפי שאני יודעת תוך שאני אומרת לעצמי פעם אחר פעם- "את עושה כל מה שהיית מדריכה אמא אחרת לעשות", "הכל בסדר", "תמשיכי ככה". לא שיתפתי אף אחד בחששות שלי, בלחץ או בחוסר האונים.

כאילו אם אדבר את זה - זה יהיה אמיתי. לאט לאט הבחורצ'יק גדל והתפתח- והיום הוא ילד מהמם, חכם, סקרן, מצחיק, רקדן בחסד, בעל לב רחב ואוהב. אומנם הוא (ואנחנו יחד איתו) עדיין מתמודדים עם הרבה אתגרים אבל בסך הכל ההתפתחות שלו מוגדרת "תקינה" (דרך אגב, אשמח פעם שמישהו יסביר לי מה זה בדיוק את המונח הזה "תקין"....)

כמה דמעות היו נחסכות אם הייתי יודעת מה יוליד יום... ברור לי לחלוטין שאם לא היה לי את הידע שהיה לי ואם לא הייתי פועלת כפי שפעלתי כדי לנסות ולקדם אותו כבר בחודשי החיים הראשונים- המצב היום היה כנראה שונה.

לקח לי זמן להבשיל, לאסוף את הידע והמיומנויות שהרגשתי שאני זקוקה להן על מנת לתת מענה לאחרים בצורה הטובה ביותר ולהבין באיזה אופן אני יכולה לתת את המענה הזה. למדתי ליווי התפתחותי והדרכת הורים, השתלמתי במגוון השתלמויות שונות ומגוונות בתחומי ההתפתחות וההורות, המשכתי לתואר שני "מומחה לגיל הרך" במגמת בריאות הנפש (תוכנית שוורץ באונ' העברית)

בין השירותים שאני מציעה ניתן למצוא:

• הנחיית הורים בגישה אקולוגית-הוליסטית ותומכת התקשרות.
• ליווי התפתחותי (לידה עד שנה וחצי).
• טיפולי שפה, היגוי (דיבור) ותקשורת (לידה ועד כיתה א'). 
• הדרכה מקצועית לצוותים חינוכיים ומטפלים פרא-רפואיים.
• תמיכה וטיפול בתחום האכילה והאכלה.
• ועוד